פסק-דין בתיק תא"מ 9496-10-10

1.         בתיק זה אוחדו שתי תביעות בהליך של סדר דין מהיר, לפיהן התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים, בני הזוג עברי, בתשלום חובות שוטפים עבור מים, ארנונה וביוב.

            שתי התביעות הוגשו תחילה בלשכת ההוצל"פ ומשהגישו הנתבעים התנגדות לכל אחת מהן  והתנגדותם התקבלה, הדיון בהן עבר לבית המשפט.

            במסגרת התביעה ב-תא"מ 9496-10-10 התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 22,487 ש"ח  עבור חובותיהם לחודשים אוגוסט 2009 - יוני 2010 בתוספת ריבית והצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (הפרשי הצמדה וריבית על תשלומי חובה), תש"מ-1980 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות"), וזאת החל מיום 25.7.10 ועד התשלום המלא בפועל (להלן: "התביעה הראשונה").

            במסגרת התביעה ב-תא"מ  45444-10-11 התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 11,268.20 ש"ח עבור חובותיהם לחודשים מרץ - אוגוסט 2011 בתוספת ריבית והצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות וזאת החל מיום 18.9.11 ועד התשלום המלא בפועל (להלן: "התביעה השנייה").

2.         טרם אוחדו שתי התביעות לעיל, הקדימו בעלי הדין והגישו תצהירי עדות ראשית במסגרת התביעה הראשונה. בהמשך, בהתאם להסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים בדבר איחוד שתי התביעות, ואשר קיבלה תוקף של החלטה מיום 28.3.12, נקבע כי התצהירים אשר הוגשו במסגרת התביעה הראשונה  ישמשו גם כן לצורך התביעה השנייה.

3.         להלן השתלשלות העניינים הרלוונטיים למחלוקת נשוא התביעה:

א.         ביום 4.4.08 הגיעו הצדדים בעלי הדין להסכם פשרה בו הוסדרה המחלוקת ביניהם ביחס למספר תביעות אחרות שהגישה התובעת נגד הנתבעים וביום 1.6.08 ניתן תוקף של פסק דין להסכמה הנ"ל (להלן: "הסכם הפשרה").

ב.         בהסכם הפשרה נקבע כי על הנתבעים לשלם לתובעת סכום כולל של 370,000 ש"ח וזאת לסילוק חובותיהם עד ליום 31.3.08, ובפריסה כמפורט להלן:

-          סך של 20,000 ש"ח ישולמו עם חתימת הסכם הפשרה, ואין חולק כי הנתבעים שילמו סכום זה.

-          סך של 130,000 ש"ח ישולמו תוך 45 יום ממועד מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, משמע, עד ליום 16.7.08, ואין חולק כי הסכום הנ"ל לא שולם.

-          סך של 220,000 ש"ח ישולמו ב-24 תשלומים חודשיים החל מיום 1.7.08, וגם סכום זה לא שולם על ידי הנתבעים, כולו או חלקו.

ג.          בסעיף 2 להסכם הפשרה נקבע כי באם הנתבעים יפרו את התחייבויותיהם ביחס לשלושה תשלומים, יהיה עליהם להוסיף ולשלם לתובעת סך של 30,000 ש"ח, וזאת מעבר לסך של 370,000 ש"ח (ובניכוי  הסכומים ששולמו בפועל, ככל ושולמו).

ד.         משהפרו הנתבעים את הסכם הפשרה, פתחה נגדם התובעת שני תיקי הוצל"פ. תיק ראשון נפתח ביום 28.7.08 לגביית סך של 350,000 ש"ח (המורכב מסך של 130,000 ש"ח ו-220,000 ש"ח שנקבעו בהסכם הפשרה) ומספרו 02-35053-08-6 (להלן: "תיק ההוצל"פ הראשון"). תיק שני  נפתח ביום 8.12.08 לגביית סך של 30,000 ש"ח (כפי שנקבע בסעיף 2 להסכם הפשרה) ומספרו 02-53097-08-0 (להלן: "תיק ההוצל"פ השני").

            שני תיקי ההוצל"פ ייקראו להלן, ביחד: " תיקי ההוצל"פ".

ה.         בעקבות נקיטת הליכים במסגרת תיקי ההוצל"פ, סילקו הנתבעים את מלוא החוב שהופיע בהם, כולל הפרשי הצמדה וריבית, אגרות ושכ"ט עו"ד.  יצויין כי הנתבעים החלו בפירעון יתרת החוב בתיק ההוצל"פ הראשון כעבור שנה ממועד פתיחתו, בעוד כי החוב בתיק ההוצל"פ השני נפרע כעבור 9 חודשים ממועד פתיחתו.

4.         בפי הנתבעים שתי טענות הגנה מפני התביעה, האחת, בחישוב הסכום שנקבע בהסכם הפשרה, 370,000 ש"ח, נכללו הפרשי הצמדה וריבית עבור תקופת הפרישה אשר נקבעה בו בסך של 90,000 ש"ח ואף יותר, והדבר אף בא לידי ביטוי בס"ק 3(ג) להסכם הפשרה. אמנם נכון,  הנתבעים לא שילמו לתובעת במועד את מלוא הסכומים בהם התחייבו בהסכם הפשרה, אולם, בסופו של יום הם פרעו אותם סכומים  במסגרת תקופת הפרישה שנקבעה בהסכם. על אף זאת, משנפתחו תיקי ההוצל"פ, הוסיפה התובעת לחוב הפרשי הצמדה וריבית ובכך חוייבו הנתבעים בתשלומים כפולים ומכופלים.  הנתבעים העלו טענת הגנה נוספת ולפיה הם שילמו לתובעת על חשבון החוב סך כולל של 601,260 ש"ח, וזאת במקום סך של 370,000 ש"ח. יוצא אפוא, כך לטענת הנתבעים, הם שילמו לתובעת ביתר סך של 231,000 ש"ח.

            הנתבעים מבקשים לקזז מהסכומים הנתבעים בהליך זה את הפרשי ההצמדה והריבית בהם חוייבו, כטענתם, ביתר, כמו גם את הסכומים העודפים ששילמו בתיקי ההוצל"פ, סכומים העולים על הסכום הנתבע, ובהתאם לכך הם מבקשים לדחות את שתי התביעות.

            ביחס לתביעה השנייה, הוסיפו הנתבעים וטענו כי הואיל והתובעת לא הגישה במסגרתה תצהיר עדות ראשית, אזי התביעה לא הוכחה ומטעם זה בלבד יש לדחותה על הסף.

5.         לטענת התובעת, טענת הנתבעים בדבר תשלום יתר בתיקי ההוצל"פ נדונה והוכרעה במסגרת טענת פרעתי, ולפיכך קיים מעשה בית דין ואין לדון בה בשנית.